יום ראשון, 8 בדצמבר 2013

למה לא ?

למה לא ?
יצא לי כבר לא מעט פעמים למצוא את עצמי יושב וכותב.
על דברים שקורים במדינה, על דברים שקורים בחיי, לכבוד טקסים או ימי זיכרון, או אפילו סתם להכתיב לחבר היסטרי שלא יודע מה להגיד בשיחה עם הבחורה שהוא רוצה כבר נצח. כתבתי וכתבתי, ותמיד כשסיימתי לכתוב, הרגשתי שמשהו חסר לי. לא כל כך הבנתי מה, חשבתי אולי אני לא שלם עם הטקסט, אולי שכחתי משהו, אז ניסיתי לשנות אותו.
קראתי אותו שוב ושוב, חיפשתי שגיאות בעברית, חיפשתי משפטים לא ברורים, וכשאלה נגמרו ניסיתי גם לסדר עם המשפטים בסדר שונה. אבל עדיין משהו היה חסר לי, מעין תיגמול כלשהו על הכתיבה, על הטקסט.
המשהו הזה היה הקוראים.
אם אין לי קוראים אני נשאר עם תיקיית מחשב שלא כל כך מבינה מה אני רוצה ממנה, וטקסטים מסכנים שאני מתעלל בהם בחיפוש אחר סיפוק שלא יגיע בעקבות תיקון עברית או שינוי נוסח. הסיפוק הזה יגיע רק אחרי שמישהו שקרא את הטקסט שלי יאמר לי "בואנה שיחקת אותה".
אולי זה נשמע קצת פתטי, הצורך הזה באישור חיצוני, אבל אין מה לעשות, ככה זה. כמו שזמר צריך מחיאות כפיים בסוף שיר, כמו שסטנדאפיסט צריך צחוקים בסוף בדיחה, ככה כותב צריך קוראים, שחלקם יאהבו את מה שהוא כותב, חלקם ישנאו, אבל העיקר שהוא מצליח לגרום לאנשים לקרוא את מה שהוא כותב.
עד היום אמרתי לעצמי שאין מצב שאפתח בלוג, פאדיחות, אנשים יצחקו, אבל היום בפעם הראשונה אמרתי לעצמי למה לא ?
למה לא לנסות לתת לעצמי את הסיפוק הזה שהיה כל כך חסר לי ?
למה לפחד ממה שאנשים אחרים יגידו, במקום לפחד מזה שאתה לא עושה את מה שטוב לך באמת.
למה לא באמת ?
בגלל שלא מצאתי תשובה טובה לשאלה הזו, אני פה עכשיו, כותב את הטקסט הזה, ובפעם הראשונה בחיי, גם מפרסם אותו.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה