עד מתי גזענות 14 ?

אתמול, כשצפיתי בהפסקת הפרסומות באקס פקטור, בעודי מתאושש מהתלבושת המכוערת של בר רפאלי, הופתעתי לגלות תשדיר שמראה ילד אתיופי שמתחיל לשחק עם ילד לבן בגן שעשועים ובאותו הרגע אמו של הילד הלבן מרחיקה אותו מחברו החדש שזה עתה רכש לעצמו, עם מבט מזועזע ופנים נגעלות.

בתשדיר הופיע הכיתוב "אתמול לא שיחקו איתי בגן הילדים, היום לא מקבלים אותי לבית הספר". מטרת התשדיר הייתה להזכיר לעם ישראל שאפליה היא עבירה פלילית שמתלווה אליה עונש.

בשניות של התשדיר הזה הציפה אותי תחושת גאווה עילאית, ובו בזמן התקיפה אותי בושה עמוקה. מצד אחד הייתי כה מאושר שמדינת ישראל סוף סוף מתחילה להתייחס ולהתמודד עם הגזענות שהפכה כבר כמעט לנורמה, אך עם זאת זעזע אותי שבמדינת ישראל 2014 עדיין יש ילדים שנדחים מבית הספר בגלל צבע עורם, ואנשים שמסרבים לקבל אותם לעבודה בגלל דתם.

הגזענות בשנים האחרונות התפתחה , לבשה צורות וכינויים חדשים אך החלק המדאיג ביותר הוא שהיא התמסדה.                               

היא נהייתה חלק מן הממסד הישראלי.

נהיה עניין שבשגרה שחבר כנסת יהודי עומד מעל דוכן הכנסת, מעוז הדמוקרטיה הישראלית, וקורא לאזרחי ישראל הערבים שטוענים לאפליה להסתכל על מצבם של הערבים בסוריה, בלבנון ובאיראן, ושהם בכלל צריכים להגיד תודה שהם בכלל מקבלים משהו.

הרי זה הטיעון הגזעני ביותר שאפשר להשמיע. "אתם ערבים אז לכם מגיעות זכויות כמו לשאר הערבים במדינות אחרות".

ברור לכולם שבמדינה דמוקרטית ההשוואה צריכה להיות בין האזרחים היהודים לאזרחים המוסלמים. או בין עולי אתיופיה לבין הצברים שנולדו כאן.

ביום שנשמע שבאירופה מסרבים להשכיר דירות ליהודים נזדעזע עד עמקי נשמתנו, ונאמר שהם לא למדו כלום. אז למה שלא נזדעזע באותה המידה כשהדבר קורה כאן בארץ ?

לסיכום, כותבי התשדיר שכחו להוסיף פרט אחד קטן. את ה"מחר".

הם מדברים על אתמול ועל היום, אך מה עם מחר ?

האם גם בשנת 2020 עדיין יהיה צורך בתשדיר כזה ? או שאולי סוף סוף נבין שהגזענות שפעם איימה לחסל אותנו מבחוץ, היא זו שתחסל אותנו מבפנים.